פסק-דין בתיק עת"מ 3000-07-12

1.         עתירה כנגד החלטת ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה- מחוז חיפה, שניתנה ביום 16/5/12 ובגדרה התקבל עררם של המשיבים 2 - 3 ונקבע כי על הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ליתן להם היתר לביצוע עבודות להרחבת ושיפוץ מבנה המשמש כמעון לקשישים. המחלוקת נעוצה בטענת העותרת - הוועדה המקומית לתכנון ולבניה - כי העבודות לבניה להרחבת המעון יגרמו להגדלת הצפיפות באזור מגורים באופן שיפגע ברווחתם של תושבי הרחובות הסמוכים ויכביד על התשתיות באזור. ההכרעה במחלוקות אלו מחייבת דיון בהוראות סעיף 63א' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

רקע

2.         המשיבים 2- 3 (להלן: "המשיבים") הינם בעלי זכויות במקרקעין הידועים כגוש 11392 חלקה 4, המצויים ברח' קק"ל בקרית טבעון (להלן: "המקרקעין" או "החלקה"). המקרקעין מצויים בתחומי תכנית המתאר המקומית טב/99 וייעודם הינו למגורים.

3.         על המקרקעין בנוי מבנה אשר משמש כבר כ - 40 שנים כמעון לקשישים והידוע כבית אבות "בית עדנה" (להלן: "המעון"). במעון 21 חדרי שינה ושטחים ציבוריים. בסך הכל שוהים במעון 34 קשישים ואיתם צוות סיעודי. שטח החלקה הינו 2,384 מ"ר.

4.         המשיבים ביקשו, כבר לפני כ - 5 שנים, לבצע עבודות בניה ושיפוצים במעון הכוללים הוספת חדרי שינה והגדלת השטחים הציבוריים. לצורך כך הגישו בקשה לקבלת היתר בניה מהוועדה המקומית לתכנון ולבניה קרית טבעון (להלן: "הוועדה המקומית"). בקשת המשיבים הובאה לדיון בפני ועדת המשנה של הוועדה המקומית אשר שמעה התנגדויות של שכנים ובסופו של יום המליצה לאשר את הבקשה בתנאים. ביום 11/3/08 דנה מליאת הוועדה המקומית בתכנית והחליטה לאשרה. מפרוטוקול הדיון עולה כי הוועדה המקומית התלבטה כיצד לנהוג בבקשה, בעיקר בשל התנגדויות השכנים, אולם בסופו של יום ציין ראש המועצה "אחרי דיונים רבים לא הצלחנו למצוא פתרון חוקי, כיצד ניתן לדחות את הבקשה[...]". לפיכך, הובאה הבקשה להצבעה וזכתה ברוב (להלן: "החלטת 2008").

5.         על החלטת 2008 הגישו בעלי נכסים סמוכים ערר לוועדת הערר המחוזית-מחוז חיפה (להלן: "ועדת הערר") (ערר מס' 124/08).

            ביום 11/9/08 ניתנה החלטת ועדת הערר אשר הורתה על ביטול החלטת 2008 והחזרת הדיון לוועדה המקומית על מנת לדון בתיקונים שונים בבקשה. ועדת הערר הדגישה במיוחד שיש למצוא פתרונות למטרדים השונים הצפויים לשכנים ולמצוקת החניה (נספח "ה" לתשובת המשיבים).

6.         המשיבים ביצעו תיקונים שונים בבקשה להיתר על מנת להתאימה להחלטת ועדת הערר, והגישו את בקשתם המתוקנת לוועדה. הפעם שינתה הוועדה המקומית את עמדתה. בהחלטתה מיום 9/12/2009 (להלן: "החלטת 2009") קבעה כי הבקשה מהווה "מטרד ושינוי של אופי הסביבה". הוועדה ציינה כי על החלקה ניתן לבנות 3 יחידות דיור וכי מספר השוהים הצפוי במעון הינו רב מאשר מספר הדיירים הצפויים ב - 3 יחידות דיור. כבר כאן אציין כי בהחלטת 2009 אין נימוק מפורש לשינוי העמדה לעומת החלטת 2008, שהרי הבקשה המתוקנת לא כללה תוספת של יחידות דיור. אין הסבר מדוע הבקשה המקורית שנדונה בהחלטת 2008 אינה משנה את אופי הסביבה ואילו לפתע התכנית המתוקנת תשנה את האופי.

7.         על החלטת 2009 הגישו המשיבים ערר לוועדת הערר (ערר 51/10). עררם של המשיבים נדחה בהחלטת ועדת הערר מיום 27/5/10. ועדת הערר נימקה את החלטתה במספר השוהים הצפוי במעון, כ - 50, ולא במגבלות תכנוניות כלשהן. הוועדה ציינה כי על פי נתונים סטטיסטיים צפוי שבאזור בו מצוי המעון יתגוררו עד 6 נפשות בכל יחידת דיור. הוועדה הניחה כי אלמלא הוגשה בקשה לבניית מעון לקשישים ניתן היה להתיר במקום בניית 6 יחידות דיור ולכן צפוי היה כי בחלקה יתגוררו לא יותר מ - 36 נפשות. על כן קבעה הוועדה כי רק אם "תוגש בקשה לשיפוץ בית האבות, באופן המאפשר שיכונם של 36 קשישים או פחות, הרי שיש מקום להתיר זאת, בכפוף לכל דין" (להלן: "ההחלטה בערר 2010").

8.         על ההחלטה בערר 2010 הגישו המשיבים עתירה לבית משפט זה (עת"מ 35254-07-10 (להלן: "העתירה הקודמת")). במשיבים בעתירה הקודמת נכללו הוועדה המקומית וועדת הערר. בתגובה מקדמית שהגישה הפרקליטות בשמה של ועדת הערר הועלתה לראשונה הטענה כי הדיון בבקשה להיתר היה מוקדם.  לטענת הפרקליטות הוראות סעיף 63א' לחוק התכנון והבניה מגדילות את שיקול הדעת של ועדות התכנון לדון בבקשות לאישור בניית מעון באזור מגורים ומעבירות את בחינת השתלבותו של המעון בסביבה לגורם מקצועי - בענייננו משרד העבודה והרווחה. הפרקליטות טענה כי קבלת האישורים על פי 63א' לחוק התכנון והבניה היה תנאי מקדמי שיש למלא בטרם הדיון בוועדות התכנון.

9.         עוד בטרם הוכרעה הטענה המקדמית האמורה,  ועל פי המלצת בית המשפט, פנו המשיבים למינהל השרות לזקן במשרד העבודה והרווחה בבקשה לקבלת עמדתם בעניין ביצוע השינויים במבנה (המכתב מסומן נספח "א" לתשובה).

ביום 30/5/11 ניתנה תשובת מנהלת השירות לזקן המאשרת את הבקשה. בין היתר מציינת המנהלת כי "תוספת של 15 זקנים (במידה והמעון יתרחב, ויאוכלס לגמרי), לא תפגע בשילובם של הזקנים בקהילה" (להלן: "האישור").

10.        בעקבות קבלת האישור הגיעו הצדדים בעתירה הקודמת להסכמה כי הבקשה לקבלת היתר תובא שוב להכרעת הוועדה המקומית. כן הוסכם כי ההחלטה בערר 2010 לא תחייב את הוועדה המקומית ואף לא את ועדת הערר ככל שזו תידרש שוב לסוגיה. להסכמת הצדדים ניתן ביום 3/11/11 תוקף של פסק דין.

11.        הבקשה להיתר הגיעה בשלישית לדיון בוועדה המקומית. הוועדה המקומית שבה ודחתה את הבקשה מהנימוק כי משמעה "תוספת של דיירים רבים שתביא לצפיפות רבה ברחוב". למעשה קבעה הוועדה המקומית כי היא מאמצת את ההחלטה בערר 2010 . על החלטה זו הוגש ערר נוסף (שלישי במספר) לוועדת הערר (ערר 42/12).

            הוועדה המקומית לא השיבה כנדרש לערר וביום 16/5/12 החליטה ועדת הערר לקבלו בתנאים (בטעות נרשם 16/5/11) (להלן: "ההחלטה").

בהחלטה ציינה ועדת הערר כי החלטת הוועדה המקומית שנמנעה מלדון בבקשה להיתר לגופה והסתפקה בחזרה על ההחלטה בערר 2010 אינה ראויה. בין היתר נאמר:

"9.                        עם כל הכבוד, פעולה זו של המשיבה, אינה ראויה (וזאת בלשון המעטה). אם זו סברה כי החלטתנו בערר הקודם הייתה נכונה, מדוע לא ציינה זאת בפני בית המשפט הנכבד, בדיון המסכם בעתירה? מדוע התעקשה היא כי הבקשה תחזור אליה, אם כל מה שהיה לה לומר הוא כי יש לאמץ, הלכה למעשה, את החלטתנו הקודמת? תכלית פעולתה זו נועדה אך ורק לגרור את העוררים להליכים מיותרים, זוהי התעמרות באזרח שלא לצורך.

10.                        ודוק - לא היה פסול בכך שהוועדה המקומית תבקש לאמץ את החלטתנו בערר הקודם, אפילו עמדת המדינה בעניין הינה שונה, ותדרוש  מבית המשפט הנכבד כי יכריע בסוגיה זו. אולם משזו נסוגה מעמדתה זו, היא אינה יכולה לחזור על החלטתנו בערר הקודם. כאילו ההליכים שננקטו בפני בית המשפט הנכבד לא היו מעולם. משהסכימה היא כי החלטתנו לא תובא בחשבון, אין היא יכולה כעת לחזור על אותם נימוקים, ולבקש כי נתמוך בהם, חרף הצהרת נציגנו בבית המשפט".

12.        ועדת הערר מצאה כי בבקשה להיתר נפלו טעויות בחישוב השטחים הנכונים בפועל. הוועדה מצאה כי שטחים שונים אשר נכללו בחישוב שטחי הלוואי הינם למעשה שטחים עיקריים שיש לכללם בחישוב שטח המבנה.